תאונת דרכים – את מי תובעים ?

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה –  1975 [להלן: "החוק"], קובע כי נהג, נוסע והולך רגל, אשר נפגעו בתאונת דרכים בישראל, זכאים לפיצוי מחברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב המעורב בביטוח חובה.

החוק מטיל על בעל הרכב או המחזיק ברכב או הנוהג ברכב, חובה לרכוש פוליסת ביטוח המכסה את נזקיהם של הנפגעים מהרכב. פוליסת ביטוח זו מכונה "פוליסת ביטוח חובה" וזאת משום שהחוק מחייב כל בעל/מחזיק/נהג ברכב לשלם ולעשות הפוליסה ואף קובע סנקציות פליליות ואזרחיות למפר חיוב זה.

להבדיל ממקרים אחרים, קובע החוק שתי קביעות חשובות ומשמעותיות לענייננו:

אחריות מוחלטת– לעניין נזקי גוף ונפש אשר נגרמים כתוצאה מתאונת דרכים, לא משנה איך ארעה התאונה ומי אשם בה ומחפשים רק מי היא חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב המעורב בביטוח חובה.

ייחוד עילה– גם אם קיימת לנפגע בתאונת דרכים עילת תביעה ע"פ חוק אחר (לדוג': פק' הנזיקין), ברגע שהוא נכנס להגדרת נפגע תאונת דרכים כמשמעה בחוק, אין הוא יכול לתבוע ע"פ כל חוק אחר אלא על פי חוק זה.

אשר על כן ולאור הנ"ל, יוצא כי נפגע תאונת דרכים יכול וצריך לתבוע אך ורק את חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב המעורב בתאונה, בביטוח חובה. לכן-

נהג הרכב– תובע את מבטחת הרכב בו נהג בעת שנפגע. כאמור, לא ניתן לתבוע את מבטחת הרכב האחר המעורב בתאונה, גם אם נהגו של הרכב האחר אשם בתאונה.

נוסע ברכב– תובע את מבטחת הרכב בו נסע בעת שנפגע. כאמור, לא ניתן לתבוע את מבטחת הרכב האחר המעורב בתאונה, גם אם נהגו של הרכב האחר אשם בתאונה.

הולך רגל– תובע את מבטחת הרכב אשר פגע בו. באם כמה כלי רכב פגעו בהולך הרגל, רשאי הוא לתבוע את אחת ממבטחות הרכבים אשר פגעו בו או את כולן, ע"פ שיקול דעתו. חשוב לדעת כי החוק אינו מציב תנאי כי הפגיעה בהולך הרגל תהיה במגע פיזי של הרכב עם הולך הרגל וייתכנו מקרים כי הפגיעה תהיה כתוצאה מבהלה או כתוצאה מפגיעה בגוף שלישי אשר פגע בהולך הרגל.

לדאבוננו, לא כולם ממלאים את חובתם לעשות (ולשלם) ביטוח חובה ולכן יש מקרים שבהם לנפגע תאונת דרכים אין חברה מבטחת אותה ניתן לתבוע בגין התאונה. זאת ועוד, במקרים של תאונת "פגע וברח", כאשר הנפגע לא יודע מי הרכב אשר פגע בו, את מי יכול הוא לתבוע?

החוק נתן תשובה גם למקרים אלו, אשר בהם ניתן לתבוע את הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, אשר מכונה קרנית. (לעניין זה ר' מאמרי בנושא זה).