תאונת דרכים – תשלום תכוף

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה –  1975 [להלן: "החוק"], קובע כי אדם אשר נפגע בתאונת דרכים בישראל, וניזוק נזקי גוף ונפש, זכאי לפיצוי מחברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב המעורב בביטוח חובה.

במקרה של מות הנפגע זכאים התלויים והעיזבון לפיצוי בגין תאונת הדרכים.

במאמר מקביל סקרתי את ראשי הנזק אותם ניתן לתבוע מחברת הביטוח. על פי רוב, ראש הנזק העיקרי בתביעת פיצויים הינו ראש הנזק של הפסדי השתכרות והפסד כושר השתכרות. כמו כן, לעיתים, כאשר התאונה גרמה לפגיעה קשה, היקף הנזק הנתבע בגין סיעוד ועזרת הזולת הינו גבוה מאוד ומשמעותי.

לעיתים קרובות יכולה להיווצר בעייתיות, כאשר לנפגע ו/או למשפחתו נגרמים הפסדים והוצאות כתוצאה מהתאונה ומייד לאחריה וכל זאת בעוד שהדיון בין הנפגע לבין חברת ביטוח יכול להתארך למשך זמן ארוך, במקרים מסוימים אפילו מספר שנים.

המחוקק שהיה מודע לבעייתיות הנ"ל הסדיר במסגרת החוק הליך של תשלום ביניים אשר נקרא "תשלום תכוף".

עיקרו של התשלום התכוף הינו לתת מענה ויכולת קיום לנפגע, אשר בעקבות התאונה נשמט מתחת רגליו הבסיס הכלכלי לקיומו ולקיום בני משפחתו (לאור המצב הרפואי אשר מונע ממנו לעבוד) ואף לממן סיוע ועזרה נדרשת ומיידית בעקבות הפגיעה בתאונת הדרכים.

את התשלום התכוף דורש העו"ד המטפל מחברת הביטוח, במשלוח טופס המיועד לכך ובתוספת מסמכים להוכחת הנדרש ובאם חברת הביטוח אינה מגיעה להסדר עם הנפגע , אזי ניתן לפנות לבית המשפט כדי ששם ייפסק הפיצוי בגין התשלומים התכופים אשר מגיעים לתובע. הדיון בבית המשפט נעשה בצורה מהירה ויעילה וללא קשר עם שאר ההליכים בתיק העיקרי.

הסדר זה הינו ייחודי וקיים רק לטובת נפגעי תאונות דרכים (ולא לנפגעי תאונות אחרות) וזאת לאור עובדת היות החוק, חוק סוציאלי במהותו.

הפיצוי אשר מקבל הנפגע (או בני משפחתו) במסגרת התשלומים התכופים ניתן "על חשבון" הפיצוי הסופי שזכאי הנתבע לקבל בסיום ההליכים והוא אמור להתקזז בסיום ההליך.